jkottke:

Bradley Campbell drew the story structures of various public radio shows down on cocktail napkins. Here’s the structure of This American Life:

This American Life ___! ___! ___!

"Napkin #1” is Bradley’s drawing for This American Life, a structure Ira Glass has talked about ad infinitum: This happened. Then this…

jenjay:

Werner Herzog has believers on Walnut St. in Philadelphia, PA.

(via florabear)

secondbalcony:

The reason that I love Wes Anderson’s first four films is his once amazing talent for the interaction between way-of-being and Aristotelian action as constituents of character. It’s so rare that a character’s vibe and a character’s narrative choices mutually illuminate the way they did for every character – he was the best since Chekhov. 

visual-poetry:

by miranda july
(via nwalker)

The Paris Review
tumblr.com

Dylan: Have you ever been to Chekhov’s grave? Allen Ginsberg: no, but I’ve been to Mayakovsky’s in Moscow.

The Paris Review
tumblr.com

“If you’re going to try, go all the way. Oth­er­wise, don’t even start. This could mean los­ing girl­friends, wives, rel­a­tives and maybe even your mind.”

Happy birth­day, Mr. Bukows­ki.

3:03 pm • 16 August 2012 • 126 notes

“"השנה", היא מוסיפה, "מתקיימת חגיגה ספרותית כפולה. בחודש מארס הוענק פרס ספיר לשנת 2010 ובתום השנה נעניק את פרס ספיר לשנת 2011".”
“For me the Internet has always been a physical space. Working as a sculptor, the first moment I started experimenting with HTML code and viewed the results in the browser, I witnessed a physical installation.”

-Jan Robert Leegte talking to cont3xt.net

From: 319 Scholes | Nov 10 – Nov 20, 2011: Notes on a New Nature

“האינטנסיביות של פעולת ההאזנה ושאלת פענוח קולות ורעשים, מקורה בייחודיות של נקודת השמע ובַמיקוד הקולי בעולם של צלילים ורעשים. בעוד המבט הוא אנאליטי, תוחם אובייקטים כנפרדים ומרוחקים מן התודעה המבחינה בהם, נדמה שהקול או הרעש חודרים אל תוך הגוף. הראייה מבדילה בין אובייקטים ומבחינה בין דברים במרחב, בעוד האובייקטים הנשמעים הם לעיתים קרובות אינם נראים או מזוהים, אלא משתנים תדיר ויוצרים מרגע לרגע את ממדיהם שלהם . מרחב השמיעה סובב את המאזין, מקיף אותו מכל עבר, ממלא את שדה השמיעה ברב-גוניות מורכבת של רעשים הנשמעים סימולטאנית. קולות ורעשים הם, למעשה, איכות נטולת גוף, המתקשרים אל הבלתי מוחשי, אל הבלתי נראה, ואף אל העל-טבעי והמקודש. המאמר מתייחס לכל אלה ומתמקד במרחב האקוסטי ובאופני ייצוגו בתמות של רעש אורבאני בטקסט הספרותי.”